נניח שעשיתם צוואה כשאתם נשואים. בצוואה קבעתם כי לאחר מותכם תירש אתכם רעייתכם, ואף נקבתם בשמה, נאמר דליה. לאחר שחתמתם על הצוואה התגרשתם, ואף נישאתם לאישה אחרת, שולה, מבלי שתיקנתם את צוואתכם. נסבך את זה קצת יותר. נניח שמדליה נולדה לכם בת, ומשולה נולדו לכם שלושה ילדים.
לאחר פטירתכם, מגישה דליה בקשה לבית המשפט, לקיום צוואתכם ולפיה היא היורשת על פי הצוואה. שולה כמובן מתנגדת לכך. המצב איננו פשוט. דליה תטען בבית המשפט כי מה שקובע זה שעת עריכת הצוואה. כלומר, כשערכתם את צוואתכם והורשתם את רכושכם ( זה שבהווה וזה שבעתיד ) לרעייתכם, כוונתכם הייתה אליה, למי שהייתה בשעת עריכת הצוואה רעייתכם, ואף נקבתם בשמה בצוואה. זאת ועוד, אילו רציתם להתאים את הצוואה למעמד החדש שלכם, ולנסיבות החדשות של נישואין מחדש, ולקבוע יורשת חדשה, הייתם צריכים לעשות כן, על ידי תיקון הצוואה או החלפתה בחדשה. משלא עשיתם כן, ברור שהתכוונתם להשאיר אותה, את דליה כיורשת, למרות נישואיכם החדשים.
שולה כמובן מבקשת להכריז עליה כעל היורשת על פי הצוואה. היא טוענת כי כוונתכם הייתה שמי שירש אתכם תהיה לא אחרת מאשר מי שהיא בשעת מותכם, רעייתכם, ולא רעייתכם לשעבר, ממנה הרי התגרשתם.
בחלק מהארצות באירופה, וכולל גם בארה"ב, העניין של שינוי הסטטוס במעמד האישי שלכם, לאחר הצוואה, מבלי שהצוואה הותאמה למצב החדש, הוסדר בחקיקה. החקיקה קבעה, בדרך כלל, ש "אם לאחר עריכת צוואה המצווה נישא או התגרש..או נולד לו ילד או אימץ קטין…ואין בצוואה הוראה למקרים אלה, הנישואין, הגירושין, הלידה או האימוץ יגרמו לביטול הצוואה.."
בישראל אין למצב הזה הסדר בחוק. ההסדר גובש בפסק דין חסקי. במקרה זה, אמנם לא מדובר על צוואה, אלא על פוליסת ביטוח חיים. בפוליסה נרשם המוטב שהיא " אשתי דינה, אם היא בחיים, אחרת, בת שבע חסקין" (שהיא בתו ). לאחר רכישת הפוליסה התגרשו בני הזוג חסקין, וחסקין נשא אישה אחרת בשם נעמי. עם נעמי נולדו להם שלושה ילדים. מנישואיו עם דינה הייתה לו בת אחת. למרות שהתגרש מדינה, ונישא בשנית, הוא לא שינה את הפוליסה.
בית המשפט פסק שגרושתו איננה זכאית לדמי הביטוח, מאחר ומטרת פוליסת ביטוח החיים הייתה להבטיח לאשתו, למי שהיא אשתו בעת מותו את הפוליסה. בית המשפט החליט כי כספי הביטוח שייכים לעזבון המבוטח ויחולקו ליורשים על פי דין ( האלמנה נעמי, וארבעת ילדי המנוח, כולל בתו בת שבע מנישואיו הראשונים לדינה.
השופט ברק נתן לאותה מסקנה הסבר אחר:
"אפרים (חסקין) הניח כי נשואיו עם דינה יימשכו עד למותו ובכך הוא טעה. זו טעות במניע המאפשרת לשופט לבטל את ההורשה לדינה ולהעמיד תחתיה הורשה לנעמי אם אמנם כך היה מורה בצוואתו אלמלא הטעות.
חיזוק לעמדתו, ראה השופט ברק בכך שהצוואה אינה מתייחסת כלל לילדיו מנישואיו המאוחרים ( עליהם כמובן לא יכול היה לדעת, כשערך את הצוואה ), והשופט ברק הגיע למסקנה כי יש מקום לשוויון בין הילדים של חסקין מנשואיו הראשונים והשניים.
המסקנה היא ברורה. אם אתם מעוניינים שאתם, ורק אתם, תקבעו כיצד ינהגו ברכושכם לאחר מותכם, עליכם לטרוח ולהתאים את הוראות הצוואה לנסיבות המשתנות שבחייכם, שלהם לא נתתם ביטוי בצוואתכם.
