בית המשפט ביטל הסכם ממון – האישה חתמה רק מתוך פחד נטישה

בני זוג שחתמו על הסכם ממון, כללו בהסכם את כל נכסיה של האישה מלפני נשואיה כאשר ההסכם קבע כי אלו יהיו שייכים לשניהם למקרה שייפרדו. מנגד כלל ההסכם גם את כל חובותיו של הבעל אותם הוא צבר בעסק שלו. האם זה הוגן? על פי פסק בית המשפט המחוזי זה לגמרי לא הוגן.

בני זוג נשואים חתמו על הסכם ממון בהפרש של ארבע שנים. ההסכמים שניהם אושרו בפני בית המשפט לענייני משפחה. בהסכם הראשון פורט כי הנכסים השייכים לכל אחד מהצדדים לפני שנישאו, לא יהפכו להיות רכוש משותף למקרה של פרידה כך שאם יקרה מקרה כזה יישאר כל אחד מהצדדים עם הרכוש אשר אותו הוא הביא עמו לנישואין.

ההסכם השני לעומת זאת, ביטל את ההסכם הראשון ובו למעשה בוטל סעיף זה בהסכם. נקבע בו כי גם הנכסים שהיו בידיהם של שני הצדדים בתקופה של טרם נישואיהם, ייחשבו כרכוש משותף. הנכסים הללו כללו, נכסי נדל"ן שהיו של האישה לפני שנישאה ונכסי הבעל היו חובות בהם הוא היה שרוי בעקבות ניהול העסק…

לאחר מספר שנים מאז נחתם ההסכם השני ואף אושר על ידי שני הצדדים, החליטו בני הזוג להיפרד. ברגע שהאישה נוכחה לדעת כי היא עומדת להפסיד חלק גדול מכלל הנכסים שהיו שלה עוד טרם נישואיה וכי תמורתם היא עומדת לקבל חלק מהעסק הכושל של בעלה אשר כולל בעיקר חובות, היא הגישה תביעה בו בקשה לבטל את ההסכם השני. היא טענה כי מדובר בלא פחות מעושק.

על פי טענתה, החתימה שלה על ההסכמים הללו נבעה מסחטנות וכי הבעל הפעיל עליה מניפולציה רגשית כאשר הוא פשוט איים עליה כי הוא יפרק את הנישואים שלהם אם היא לא תיענה לדרישות שלו ולחתימה על ההסכם בנוסח המדובר. על פי דבריה, טען בעלה כי ההסכמים הינם הסכמים הצהרתיים בלבד וכי אין לו כל כוונה ליצור יחסים משפטיים מחייבים.

מנגד, אף הגיש הבעל תביעה בה דרש כי יש לאכוף את ההסכם. בית המשפט לענייני משפחה נטה לקבל את גרסתה של האישה והוא דחה את גרסתו של הבעל. בית המשפט קבע כי הבעל ניצל במקרה זה את חולשותיה של האישה אשר סבלה מחרדת נטישה וכי היא חששה כי אם היא לא תחתום על ההסכם השני, בעלה אכן יממש את האיום וייטוש אותה.

הבעל הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב בו הוא טען כי אין כל מקום לביטול ההסכם השני היות ויש להתחשב בזמן הרב שחלף, מעל לארבע שנים מאז נחתם ההסכם ועד למועד בו הגישה האישה את העתירה בה היא מבקשת כי יבוטל אותו הסכם. על פי טענתו, טרם אושר ההסכם השני, בקש בית המשפט לוודא כי שני הצדדים אכן מבינים היטב את משמעות ההסכם ואת תוכנו.

נטען עוד כי טעות הייתה זו לבחון את המצב הרגשי של האישה באותו זמן אשר בו נדרשו לקיום ההסכם וכי היה צריך לבדוק את מצבה באותו מועד בו הוגש ההסכם לאישור בפני בית המשפט.

עוד הוסיף האיש וטען כי הוא כלל לא ידע כי אשתו סובלת מחרדת נטישה או ממצוקה כלשהי כך שאי אפשר לומר כי הוא ניצל מצוקה אשר אליה הוא לא היה מודע. על פי טענתו, הסכמים יש לכבד בפרט אם הסיבה אשר בגינה דורשת האישה לבטל את ההסכם היא מצב כלכלי קשה אשר אליה היא נקלעה.

ביטול ההסכם מטעמי מוסר וצדק חברתי

השופט ישעיהו שנלר קבע כי יש לדחות את הערעור. הוא קבע כי יש לאמץ את קביעות בית המשפט לענייני משפחה. הוא קבע כי הבעל הביא את האישה לחתום על ההסכם השני תוך כדי שהוא ניצל את החולשה שלה כלפיו.

השופט קבע כי באופן כללי יש למעט את ההתערבות בחופש החוזים במיוחד כאשר מדובר בנושא של הסכמי ממון אשר אלו נועדו להסדיר את העניינים המשפחתיים בדיוק בגלל סיבה זו, לחסוך את הדיונים המיותרים בבתי המשפט לאחר מכן. אך עם זאת, לאור הפרטים הספציפיים של מקרה זה אשר בו מדובר במצב יוצא דופן כאשר האישה בהחלט לא הייתה במצב נפשי כשיר להחליט החלטות כאלה אשר מובאות בהסכם וכי במצב כזה כאשר היא חששה שמא בעלה ייטוש אותה הרי שברור כי היא לא יכלה להגיש נגדו תביעה לביטול הסכם הממון.

אי לכך קבע בית המשפט כי נפל פגם ממשי בכושר השיפוט של האישה ואי אפשר לטעון כי חלף זמן רב מעת החתימה, בגלל הסיבות שמנעו ממנה לעתור.

על כן קבע בית המשפט כי יש לאשר את פסק הדין אשר ניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה ואשר קבע לביטול ההסכם.

מלבד ביטול ההסכם, המערער חויב לשלם לאישה שכ"ט עו"ד על סך 35,000 ₪. 

השארת תגובה