וגם: הסכם ממון בכפיה, עושק, ניצול מצוקת המתקשר והטעיה.

אתם רוצים שהסכם הממון שתעשו, יהיה "עמיד" וחסין, בפני אפשרות של ביטולו בעתיד. אתם רוצים, שאם תזדקקו לו בשעת פרידה, כדי שיגן עליכם ( ועל רכושכם ), השופט לא יוכל להתנער ממנו, או להפחית ממשקלו. אתם רוצים שהשופט יאמר: "כזה ראה וקדש".

אתם בקיצור רוצים הסכם, כמו שאתם אומרים לי: "בונקר".

וההסכם אכן כתוב בפירוט, ובאופן שאיננו משתמע לשתי פנים. ההסכם עצמו הוא אכן "בונקר".

אבל, מה לעשות, ולעתים נסיבות הכנת וחתימת ההסכם, ה"מסביב", כל מה שהביא אתכם לחתום על ההסכם, כל "הרעש והמוסיקה", מאפשרים לבן זוגכם לנסות ולערער על ההסכם.

מה הכוונה?

הנה מה שאומר בענייננו חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973:

"הטעיה

15.   מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" – לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן.

טעות סופר

…….

כפיה

17.   (א)  מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה.

           (ב)  ……

עושק

18.   מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה.

לא אכנס במאמר הזה לכל אותם מקרים ברורים, חד משמעיים, שבהם יהיה ההסכם ( או חלק ממנו ) בטל. הם מובנים מאליהם. למשל, אם מישהו כיוון אקדח לבן זוגו, ואיים עליו שאם לא יחתום, הוא יירה בו, הלחץ והכפייה מובנים מאליהם. ההסכם הזה, הושג תחת לחץ וכפייה, והוא מבוטל. או אם למשל מישהו הטעה את בן זוגו לחשוב שיש לו דירה, ובהסתמך על כך בן הזוג חתם על הסכם ממון, ולפיו הוא מעביר לבן הזו מיליון ₪- גם זה מקרה מובהק וברור של הטעייה. המקרים האלו נדירים וברורים, ולא אתייחס אליהם.

אדגים כאן מקרים רווחים:

1. אחד מכם מרים אלי טלפון, ושואל את השאלות שלו לגבי הסכם ממון. מתנהלת שיחה. הוא מציג בשיחה הזו את עמדתו לגבי מה יכלול הסכם הממון עם בן הזוג האחר. עד כאן, בסדר. אבל, אותו מתקשר( ת ), מבקש גם להיפגש איתי ביחידות. בלי הצד השני. בנוסף, הוא מבקש כי אחבר טיוטה, חד צדדית, "מהצד שלו", ואתן לו את הטיוטה הזו, על מנת שיחתים את בת זוגו.

הוא מספר לה, שעוה"ד שהכין את ההסכם, דאג בו גם ל"אינטרסים שלה", מה שאיננו נכון כמובן. היא אמנם מאמינה, אבל מבקשת להתייעץ עם עורך דין מטעמה. הוא מתנגד לכך ( זה קורה הרבה במגזר החרדי ). בסופו של דבר, היא חותמת על הסכם הממון איך שהוצג לה.

בפרידה, היא תוכל להעלות טענה מסוג של הטעיה וגם לחץ ( מנע ממנה להתייעץ עם עו"ד ). אמת נכון הדבר, שהיא יכלה להתייעץ עם עו"ד למרות התנגדותו של בן זוגה. נכון שהיא יכלה שלא לחתום, והיא בחרה כן לחתום. כביכול, לקחה את הסיכון.

הכל נכון. אבל- האם אתם רוצים שמי שיכריע בעניין, יהיה השופט האלמוני, היצירתי והליברלי? והוא יפסוק על פי השקפת עולמו והבנתו? על פי פרשנותו הוא את הדין והפסיקה?

מסקנה: אל תכפו על בן זוגכם חתימה על מסמך, שהוא לא היה שותף מלא לחיבורו והכנתו, מההתחלה.

2. קורה לא אחת, שההורים של אחד מכם ( ולעתים אח או אחות ), מבקשים להיות מעורבים בתהליך. זה בסדר. אבל הם מבקשים להיות נוכחים בפגישה עצמה, אצל עורך הדין, שבה מוכרעים הנושאים הרלוונטיים. ובואו נניח, שמדובר בהורים כריזמטיים וסמכותיים. מכירים כאלו?

לנוכחות ולמעורבות העמוקה הזו, של המשפחה של אחד מכם, יכולה להיות השפעה לא רצויה,  על הצד השני. הוא יוכל לטעון, שרק בגלל ההשפעה הזו, הוא נלחץ וחתם. שהיה לו "לא נעים" להשמיע את עמדותיו בנוכחותם, בייחוד עמדות שהן לכאורה נגד עמדת ההורים. ולאחר שהפגישה הסתיימה, וכבר חוברה טיוטה, היה לו כבר קשה, או מאוחר להתנגד לה.

כמו בדוגמא הנ"ל, אני לא אומר שההסכם יבוטל. אכן, היה לבן הזוג "הלחוץ", די והותר זמן להתעשת מהפגישה הטראומטית ( מבחינתו ), להתייעץ עם הוריו, לשוחח עם בן זוגו וכיו"ב. בהחלט הייתה לו בחירה חופשית, ודרך לנסיגה. אבל- מי יכריע בסוגיה הזו של הלחץ? נכון, השופט ולא אתם. ומה יכריע השופט? לא תדעו, עד שתצא הכרעתו.

מסקנה: אל תביאו את ההורים או האחות שישבו ויהיו נוכחים בפגישה. בהחלט מומלץ ומבורך להראות את הטיוטה להורים. להתייעץ אתם. הם הרי צד, מקור שממנו יגיעו אליכם בעתיד כספים. אבל, זה בינכם לבין הוריכם.

3. אתם שבוע או חודש לפני הנישואין. ההזמנות יצאו. האולם הוזמן או שולם. אבל רק כעת נזכרתם לטפל בהסכם. מתברר שיש בניכם מחלוקות קשים. זוויות ראייה שונות. מה שאתם מתבקשים לחתום עליו, רחוק מלהיות מקובל עליכם. מה תעשו? תבטלו את החתונה? אולי תבקשו לדחות את הכנת ההסכם לאחר החתונה? נכון, אבל בן זוגכם מתקשח. איננו מוכן. הוא דורש חתימה על ההסכם לפני הנישואין. מה תעשו? תחתמו. אפשר ובנסיבות האלו, תעמוד לכם הטענה, בדבר ניצול מצוקת המתקשר, או של הסכם ממון תחת לחץ.

מסקנה: תתחילו את התהליך, ככל האפשר זמן משמעותי לפני מועד הנישואין, ואפילו לפני שבכלל קבעתם מועד לנישואין.

4. את בהריון. חסרת אמצעים כלכליים משמעותיים. משפחתך לא תוכל לתמוך. הקשר עם בן זוגך, בנסיבות האלו, הוא גם סוג של תלות כלכלית. עמדות וזוויות ראייה שלך לגבי נושאי ההסדרה בהסכם, אינן מקובלות על בן זוגך. את חוששת שאם לא תחתמי, הוא יעזוב אותך. את חוששת לנהל אתו מו"מ, על מנת להגמיש את עמדותיו, שמא זה ירחיק אותו. את נמצאת במצב של לחץ. מצוקה. עושק. ואת חותמת בסופו של דבר.

מסקנה: ערכו את הסכם הממון, ככל האפשר לפני ש"נכנסתם" להריון.

5. אתם זוג נשוי. יש לכם ילדים קטנים. אחד מכם, לא עלינו, בגד בשני. הצד הנבגד, הפגוע, "מאיים" שאם לא ייערך הסכם ממון ( שתנאיו הם כנגד הצד שבגד כמובן, וכוללים "עונש" שאם יבגוד שוב, ינושל מכל חלקו ברכוש המשותף )- הוא יתגרש וילבין את בן הזוג הפוגע. ואפילו לא הייתה בגידה, אחד הצדדים אומר: "או הסכם ממון או גירושין".

בנסיבות שתוארו, נחתם הסכם ממון. ההסכם הזה בהחלט ייבחן, בבוא היום, האם ניתן לבטל אותו, כן או לא.

מסקנה: בלי "איומים". בלי לחץ. אל לכרכו את עניין הבגידה, או את עניין הגירושין בהסכם הממון.

הדוגמאות שהובאו, הן חלק מהשתלשלות העניינים והנסיבות שעל פיהן, יוכל אחד מכם לנסות להתנער מההסכם. אני לא אומר/כותב שהוא יצליח. הסכמים נחתמים על מנת שיקוימו, ולא על מנת שיבוטלו. הסיכויים לביטול הסכם ממון, כל הסכם, קטנים.

אבל, השתלשלות עניינים כמתואר לעיל, יחד עם היות ההסכם מוטה בצורה בלתי סבירה לטובת אחד מכם, ויחד עם ראיות שיוגשו לשופט במהלך המשפט ( וחלקן יהיו שקריות ), יכולה לסדוק את "הבונקר" המבוקש. יכולה לאפשר לשופט שידון בסכסוך, לשקול לבטל את ההסכם ( או חלק ממנו ), דבר שיעמיד אתכם בפני הדילמה, האם להתפשר, או לא.

גם אם חולפות במוחכם "הישראלי" מחשבות מגוונות בעניין, אני ממליץ לכם, לטובתכם קוראי מאמר זה, לנהל את ההליך כולו של הכנת וחתימת הסכם הממון, בתום לב, בהגינות, בשקיפות, בחוכמה ובהתחשבות מרבית. הוא שנאמר: "סוף מעשה במחשבה תחילה".